לפרק ל'
וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַֽאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָֽלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל־נֶ֨גֶב֙ וְאֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת־צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַֽחֲרֵ֥י הַגְּדוּד־הַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂגֶ֑נּוּ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ רְדֹ֔ף כִּֽי־הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל׃
(שמואל א ל א,ח)
כתב הרד"ק כי העמלקים חיפשו(מנין באו השוללים) עד שמצאו שמצקלג היו יוצאים להם השוללים.
כלומר, פשיטת העמלקים היתה כתגמול על מה שעשה דוד לעמלקים לעיל. ונאמר: "וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת־הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר־בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ"(שמואל א ל ב), כלומר, למרות שהם עשו זאת כנקמה, בכל זאת לא הרגו איש מאנשי דוד. וכתב על כך הרד"ק: "מסיבות הבורא יתברך ומשמירתו על אוהביו היה פלא שלא המיתו איש או אישה, שהרי דוד הרג כמה מהם"(רד"ק שמואל א ל א)
כתב ר' יצחק עראמה על מלחמה זו של דוד בגדוד העמלקי:
...ולא עוד אלא שהשלים(ה') עמו עוד במה שהעיר את לב העמלקי לבא על צקלג להשחיתה ולשורפה ולבוז את כל שללה והנשים והטף כדי שיהיה לו במה שיתעסק בעוד הפלשתים נלחמים בישראל ... ומעתה טרדה זו תצילהו מהתפס למה שלא בא לעזרת ה' מאויביו...
(עקידת יצחק שער כו)
***
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶל־אֶבְיָתָ֤ר הַכֹּהֵן֙ בֶּן־אֲחִימֶ֔לֶךְ הַגִּֽישָׁה־נָּ֥א לִ֖י הָֽאֵפ֑וֹד וַיַּגֵּ֧שׁ אֶבְיָתָ֛ר אֶת־הָֽאֵפ֖וֹד אֶל־דָּוִֽד׃
(שמואל א ל ז)
יש מחלוקת בין חז"ל לרמב"ן האם האפוד הזה הוא האפוד של הכהן הגדול או אפוד אחר. לדעת חז"ל זה האפוד של הכהן הגדול ויש בו את ההלכה שאין נשאלין אלא למלך או למי שהציבור צריך לו, וכאן הרי דוד לא מלך ולא מי שהציבור צריך לו שהרי זו בעיה אישית של דוד ואנשיו. אבל לדעת הרמב"ן ואבן עזרא שזה אפוד אחר ואין בו את ההלכה שרק למלך נשאלין, לכן יכול דוד להשאל באפוד עכשיו.
א. דוד שואל שתי שאלות:
"אֶרְדֹּ֛ף אַֽחֲרֵ֥י הַגְּדוּד־הַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂגֶ֑נּוּ??" וה' עונה: "רְדֹ֔ף כִּֽי־הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג"
לפי הרמב"ן ורד"ק מסתדר, משום שאין זה האפוד של הכהן הגדול ולכן יכול לשאול שתי שאלות.
לפי חז"ל יש קושיה, איך שאל שתי שאלות באפוד של הכהן הגדול, ועל כך מתרצת הגמרא(יומא עב:) שדוד היה נחוץ מאוד לשתי השאלות.
ב. נראה שהכהן נתן לדוד את האפוד ודוד שאל בו, ולא כמו מה שמבואר בגמרא(יומא עב:) וברמב"ם כתוב שהשאלה מתבצעת כשהאפוד אצל הכהן והמלך שואל. קושיה זו מופיעה בספר בגדי כהונה(שחור).
לפי מה שהבאנו בשם הרמב"ן ואבן עזרא שאין זה האפוד של הכהן הגדול אפשר לומר שזו הדרך שמשתמשים באפוד שכזה.
***
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶת־כָּל־הַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָֽהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד׃
(שמואל א ל כ)
משפט זה נכתב בצורה חסרה והמפרשים כתבו שהכוונה:
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶת־כָּל־הַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר[ שאנשי דוד] נָֽהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד׃
הרד"ק הביא בשם הירושלמי שהם עשו כן על פי ההלכה שמלך פורץ לו דרך ואין ממחים בידו, כשאנשי דוד פגעו בגדרות של שדות לא היו נוטים המקנה לצד אלא פורצים דרך ישר בתוך השדות, וכשהיו בעלי השדות מוחים בידו היו אומרים להם שזה שלל דוד והרשות בידו לפרוץ דרך כי מלך הוא.
והוסיף ר' ישעיה שעשו זאת כדי להוציא טבעו בעולם ולפרסם שהוא מלך.
ביאור הדברים, על פי מה שהבאנו לעיל שדבר משיחתו של דוד התחיל להתפרסם כאשר אמר שאול לדוד: "ידעתי כי מלוך תמלוך", וכן כשאמרה לו אביגיל שיקים לו ה' בית נאמן. את זאת שמעו אנשיו של דוד והחליטו שהו מלך מעכשיו ולכן התנהגו בצורה הנ"ל.
וקשה, שהרי אביגיל לא אמרה לדוד שהוא מלך מאותו הרגע, אלא כל זמן ששאול קיים המלכות שלו(של שאול), ורק אח"כ תכון מלכות דוד. ויש לומר שמה שדוד אומר להם בפסוק כ"ג, "וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד לֹֽא־תַעֲשׂ֥וּ כֵ֖ן אֶחָ֑י" זו מחאה גם נגד מה שעשו בפסוק כ"א. ופירש בספר תהילה לדוד(אמאדו, חלק א' עב.) שהביטוי "אחים" שכך קורא להם דוד הוא כדי לומר להם שהוא עדין אינו מלך.
***
וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע־מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ וַיַּֽעַמְדוּ֙ מָאתַ֣יִם אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר פִּגְּר֔וּ מֵֽעֲבֹ֖ר אֶת־נַ֥חַל הַבְּשֽׂוֹר׃ וַיַּ֜עַן כָּל־אִֽישׁ־רָ֣ע וּבְלִיַּ֗עַל מֵהָֽאֲנָשִׁים֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכ֣וּ עִם־דָּוִד֒ וַיֹּֽאמְר֗וּ יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־הָלְכ֣וּ עִמִּ֔י לֹֽא־נִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם מֵֽהַשָּׁלָ֖ל אֲשֶׁ֣ר הִצַּ֑לְנוּ כִּֽי־אִם־אִ֤ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וְיִנְהֲג֖וּ וְיֵלֵֽכוּ׃ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד לֹֽא־תַעֲשׂ֥וּ כֵ֖ן אֶחָ֑י אֵ֠ת אֲשֶׁר־נָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָ֨נוּ֙ וַיִּשְׁמֹ֣ר אֹתָ֔נוּ וַיִּתֵּ֗ן אֶֽת־הַגְּד֛וּד הַבָּ֥א עָלֵ֖ינוּ בְּיָדֵֽנוּ׃ כד וּמִי֙ יִשְׁמַ֣ע לָכֶ֔ם לַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק ׀ הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַל־הַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַֽחֲלֹֽקוּ׃
(שמואל א ל י,כב-כד)
כבר מזמן מלחמת אברהם אבינו, וכן במלחמת מדין, נהגו דבר זה, לחלק את השלל בין הלוחמים והעורף. זוהי תקנה קדומה. אבל בפרקנו ישנם אנשי בליעד שאמרו שהכלל תקף רק באנשי העורף הראויים להילחם, אבל אלה, שפיגרו, ואינם מתאימים ללחימה לא ראוי להם לקבל חלק בשלל.(אבק סופרים)