יחסי אלעזר הכהן ויהושע
(לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם:
ספר יהושע נחתם במיתת אלעזר הכהן. מה היו היחסים שבין יהושע לאלעזר הכהן?
כאשר מודיע ה' למשה כי יהושע ימלא את מקומו, הוא מוסיף כי יהושע ינהיג ביחד עם אלעזר.
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְדֹוָד עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה: (במדבר כז יח-כא)
משמעות הכתוב היא כי ההנהגה משותפת לשניהם בכל דבר: "על פיו יצאו ועל פיו יבואו". כאשר יהושע מנהיג בפועל ואלעזר מביא לו את דבר ה' על ידי שאילה באורים ותומים.
בפועל לא מצאנו הנהגה משותפת ליהושע ואלעזר פרט להנחלת הנחלות: "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע יד א). וכן מובא בחז"ל: "אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו. וקלפי של תחומים וקלפי של שבטים מונחין לפניו" (ב"ב קכב א).
מה פשר הדבר? האם אלעזר הכהן נחבא אל הכלים, או שמא יהושע לא רצה לשואלו?
הנתק שבין יהושע לאלעזר לא נעלם מעיני חז"ל והם אמרו שהיתה זו טעות בהנהגתו של יהושע: "מעולם לא מצינו שנצרך יהושע לאלעזר, ומניין שאף יהושע נענש מפני שלא סיפנו [כיבדו] לאלעזר, שכן נכשל בגבעונים... אילו שאל לאלעזר, לא היה בא לידי אותה מעשה" (מדה"ג במדבר לא כא).
מאידך אין להתעלם מכך שיהושע הוא נביא ובכל עת שהיה צורך היה יהושע מדבר ישירות עם ה'. ואם כן מובן מדוע אין הוא זקוק כל כך לאלעזר.
חז"ל חושפים גם קו דק של ביקורת על אלעזר הכהן. לאחר המלחמה נגד מדין, משה רוגז על פקודי החיל מדוע החיו את הנקבות. ומוסיף להם הנחיות כיצד להיטהר. מיד לאחר מכן עומד אלעזר ונותן הנחיות מדויקות כיצד לטהר את כלי השלל. הוראות הלכתיות אלו ניתנו בפני משה. נשאלת השאלה כיצד מורה אלעזר הלכות בפני משה רבו? יש מחז"ל שאמרו כי משה נתן לו רשות לכך (ספרי מטות קנז) אך יש אומרים שעל כך נענש: "למה נענש אלעזר שלא הוצרך לו יהושע? לפי שהורה הלכה בפני משה שנאמר: "ויאמר אלעזר הכהן..." (מדרש אגדה במדבר כז כא).
אנו רואים כי יש כאן שני אפיקים להודעת דבר ה' האחד הנבואה. השני הכהן הגדול על ידי האורים ותומים. יהושע קיבל בנבואה מה' את כל שהיה צריך לדעת וממילא לא נזקק לאורים ותומים שבידי אלעזר הכהן.
האם יש חלוקת תחומים ביניהם?
הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה ביאר מה תפקידי הנביא:
"...ולא היה מתחדש אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביא. ולולי היה מנהגם לשאול לנביאים בכל עניניהם, לא בא שאול לשאול לשמואל (שם ט), בעד אבידה [האתונות] שאבדה ממנו בהתחלת ענינו. ואין ספק שהדבר כך, כי הקב"ה הקים לנו נביאים חלף הוברי שמים והמעוננים והקוסמים, כדי שנשאלם בכללים ובפרטים. ויודיעונו דברים נאמנים מהעתים, כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו, כמו שנאמר (דברים יח), כי הגוים אשר אתה יורש וגו', נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו'. ובשביל ענינים אלה היו קוראים שם הנביא רואה, כי היה רואה העתידות קודם היותם, כמו שאמר (שמואל א, ט), כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה:
נמצא שתפקיד הנביא להודיע לאדם כל מה שרצונו לדעת בעניניו האישיים. מאבידה שאבדה לו ועד מציאת עבודה המתאימה לו או כל דבר אישי אחר.
כך כותב אף הרמב"ן: "כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כמו שפירשתי שם..." (רמב"ן שמות יח טו)
דברים דומים כותב בעל התניא: "...איפא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי. אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע. כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו. כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים אלא רק בנבואה ולא לחכמים ..." (אגרות הקודש כב).
אולם מצאנו שהנביאים מתערבים גם בעניני הכלל ומצווים על יציאה למלחמה או חזרה ממנה. ממשיך הרמב"ם ומגדיר
"והחלק השני בענין הנביא, כגון שיקרא לבני אדם לעבוד את השם, ויצוה על מצותו ויזהיר לשמור התורה בלי תוספת ומגרעת, כמו שאמר הנביא מסיים הנביאים (מלאכי ג), זכרו תורת משה עבדי, ... ויצוה בצוויים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה, כגון שיאמר, הלחמו על עיר פלונית, או עם אומה פלונית עתה, כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק (שמואל א, טו), או ימניע מלהרוג, כמו שמנע אלישע ליהורם מהרוג חיל ארם הנכנס לשומרון, כפי הענין הנודע (מלכים ב, ו), וכמו שמנע ישעיה מלהביא המים מבית לחומה, וכמו שמנע ירמיהו את ישראל מלכת לארץ ישראל, וכדומה לענין זה" (שם).
אם כן מה מקום נותר לאורים ותומים?
נראה לומר כי החלוקה הבסיסית בין תפקיד הנבואה לתפקיד האורים ותומים היא שהאורים ותומים הם המנחים את המלך או מנהיג הציבור בהנהגתו הציבורית. זו הדרך לכתחילה להנהגת עם ישראל. מנהיג הציבור צריך להיועץ באורים ותומים בכל עניני הממלכה שבדעתו לעשות.
זה פשט דברי ה' המצוה ליהושע: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְדֹוָד עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" במדבר כז כא).
כך מעידים חז"ל שנהגו בימי דוד: "... נכנסו חכמי ישראל אצלו [אצל דוד המלך] אמרו לו אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים" (ברכות ג ב).
התערבות הנבואה בעניני המדינה היא בדיעבד. כאשר המלך אינו שואל באורים ותומים, שולח לו ה' את הנביא שיוכיחנו או שיצוונו לעשות פעולות מסוימות!
אולם יהושע אינו נזקק לשאול לא נביא ולא אורים ותומים מפני שהוא בעצמו נביא. למרות זאת יכול היה לנהוג דרך ענוה ולשאול את אלעזר באורים ותומים, אך הוא לא עשה זאת. על כך נמתחה עליו ביקורת. לו היה נוהג דרך ענוה לא היה נכשל בגבעונים.אלעזר הכהן ויהושע בן נון שני מנהיגים שהנחילו לישראל את הארץ, מסיימים את חייהם, ונחתמת תקופת ההתנחלות בארץ. מכאן ואילך מתחילה תקופת השופטים.