תנ"ך על הפרק - יהושע י - מלחמת הדרום / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע י

197 / 929
היום

הפרק

מלחמת יהושע במלכי הדרום, כיבוש חלקים נרחבים מהארץ

וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹֽנִי־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם כִּֽי־לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־הָעַי֮ וַיַּחֲרִימָהּ֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ כֵּן־עָשָׂ֥ה לָעַ֖י וּלְמַלְכָּ֑הּ וְכִ֨י הִשְׁלִ֜ימוּ יֹשְׁבֵ֤י גִבְעוֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽהְי֖וּ בְּקִרְבָּֽם׃וַיִּֽירְא֣וּ מְאֹ֔ד כִּ֣י עִ֤יר גְּדוֹלָה֙ גִּבְע֔וֹן כְּאַחַ֖ת עָרֵ֣י הַמַּמְלָכָ֑ה וְכִ֨י הִ֤יא גְדוֹלָה֙ מִן־הָעַ֔י וְכָל־אֲנָשֶׁ֖יהָ גִּבֹּרִֽים׃וַיִּשְׁלַ֨ח אֲדֹנִי־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם אֶל־הוֹהָ֣ם מֶֽלֶךְ־חֶ֠בְרוֹן וְאֶל־פִּרְאָ֨ם מֶֽלֶךְ־יַרְמ֜וּת וְאֶל־יָפִ֧יעַ מֶֽלֶךְ־לָכִ֛ישׁ וְאֶל־דְּבִ֥יר מֶֽלֶךְ־עֶגְל֖וֹן לֵאמֹֽר׃עֲלֽוּ־אֵלַ֣י וְעִזְרֻ֔נִי וְנַכֶּ֖ה אֶת־גִּבְע֑וֹן כִּֽי־הִשְׁלִ֥ימָה אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְאֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֵּאָסְפ֨וּ וַֽיַּעֲל֜וּ חֲמֵ֣שֶׁת ׀ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֗י מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֜ם מֶֽלֶךְ־חֶבְר֤וֹן מֶֽלֶךְ־יַרְמוּת֙ מֶֽלֶךְ־לָכִ֣ישׁ מֶֽלֶךְ־עֶגְל֔וֹן הֵ֖ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶ֑ם וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל־גִּבְע֔וֹן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃וַיִּשְׁלְח֣וּ אַנְשֵׁי֩ גִבְע֨וֹן אֶל־יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֙ הַגִּלְגָּ֣לָה לֵאמֹ֔ר אַל־תֶּ֥רֶף יָדֶ֖יךָ מֵֽעֲבָדֶ֑יךָ עֲלֵ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מְהֵרָ֗ה וְהוֹשִׁ֤יעָה לָּ֙נוּ֙ וְעָזְרֵ֔נוּ כִּ֚י נִקְבְּצ֣וּ אֵלֵ֔ינוּ כָּל־מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָהָֽר׃וַיַּ֨עַל יְהוֹשֻׁ֜עַ מִן־הַגִּלְגָּ֗ל ה֚וּא וְכָל־עַ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ עִמּ֔וֹ וְכֹ֖ל גִּבּוֹרֵ֥י הֶחָֽיִל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹֽא־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם כָּל־הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן־הַגִּלְגָּֽל׃וַיְהֻמֵּ֤ם יְהוָה֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכֵּ֥ם מַכָּֽה־גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם דֶּ֚רֶךְ מַעֲלֵ֣ה בֵית־חוֹרֹ֔ן וַיַּכֵּ֥ם עַד־עֲזֵקָ֖ה וְעַד־מַקֵּדָֽה׃וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם ׀ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הֵ֞ם בְּמוֹרַ֤ד בֵּית־חוֹרֹן֙ וַֽיהוָ֡ה הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת מִן־הַשָּׁמַ֛יִם עַד־עֲזֵקָ֖ה וַיָּמֻ֑תוּ רַבִּ֗ים אֲשֶׁר־מֵ֙תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵאֲשֶׁ֥ר הָרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב׃אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּי֗וֹם תֵּ֤ת יְהוָה֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן׃וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃וְלֹ֨א הָיָ֜ה כַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לְפָנָ֣יו וְאַחֲרָ֔יו לִשְׁמֹ֥עַ יְהוָ֖ה בְּק֣וֹל אִ֑ישׁ כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּ֤שָׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃וַיָּנֻ֕סוּ חֲמֵ֖שֶׁת הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחָבְא֥וּ בַמְּעָרָ֖ה בְּמַקֵּדָֽה׃וַיֻּגַּ֖ד לִיהוֹשֻׁ֣עַ לֵאמֹ֑ר נִמְצְאוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הַמְּלָכִ֔ים נֶחְבְּאִ֥ים בַּמְּעָרָ֖ה בְּמַקֵּדָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ גֹּ֛לּוּ אֲבָנִ֥ים גְּדֹל֖וֹת אֶל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהַפְקִ֧ידוּ עָלֶ֛יהָ אֲנָשִׁ֖ים לְשָׁמְרָֽם׃וְאַתֶּם֙ אַֽל־תַּעֲמֹ֔דוּ רִדְפוּ֙ אַחֲרֵ֣י אֹֽיְבֵיכֶ֔ם וְזִנַּבְתֶּ֖ם אוֹתָ֑ם אַֽל־תִּתְּנ֗וּם לָבוֹא֙ אֶל־עָ֣רֵיהֶ֔ם כִּ֧י נְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יְהוֹשֻׁ֜עַ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַכּוֹתָ֛ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה־מְאֹ֖ד עַד־תֻּמָּ֑ם וְהַשְּׂרִידִים֙ שָׂרְד֣וּ מֵהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר׃וַיָּשֻׁבוּ֩ כָל־הָעָ֨ם אֶל־הַמַּחֲנֶ֧ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ מַקֵּדָ֖ה בְּשָׁל֑וֹם לֹֽא־חָרַ֞ץ לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לְאִ֖ישׁ אֶת־לְשֹׁנֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ פִּתְח֖וּ אֶת־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י אֶת־חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן־הַמְּעָרָֽה׃וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן וַיֹּצִ֣יאוּ אֵלָ֗יו אֶת־חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן־הַמְּעָרָ֑ה אֵ֣ת ׀ מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם אֶת־מֶ֤לֶךְ חֶבְרוֹן֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יַרְמ֔וּת אֶת־מֶ֥לֶךְ לָכִ֖ישׁ אֶת־מֶ֥לֶךְ עֶגְלֽוֹן׃וַ֠יְהִי כְּֽהוֹצִיאָ֞ם אֶת־הַמְּלָכִ֣ים הָאֵלֶּה֮ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל וַ֠יֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הֶהָלְכ֣וּא אִתּ֔וֹ קִרְב֗וּ שִׂ֚ימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל־צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַֽיִּקְרְב֔וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־רַגְלֵיהֶ֖ם עַל־צַוְּארֵיהֶֽם׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ אַל־תִּֽירְא֖וּ וְאַל־תֵּחָ֑תּוּ חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ כִּ֣י כָ֗כָה יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לְכָל־אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם׃וַיַּכֵּ֨ם יְהוֹשֻׁ֤עַ אַֽחֲרֵי־כֵן֙ וַיְמִיתֵ֔ם וַיִּתְלֵ֕ם עַ֖ל חֲמִשָּׁ֣ה עֵצִ֑ים וַיִּֽהְי֛וּ תְּלוּיִ֥ם עַל־הָעֵצִ֖ים עַד־הָעָֽרֶב׃וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת ׀ בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ־שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְאֶת־מַקֵּדָה֩ לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי־חֶרֶב֮ וְאֶת־מַלְכָּהּ֒ הֶחֱרִ֣ם אוֹתָ֗ם וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר־בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וַיַּ֙עַשׂ֙ לְמֶ֣לֶךְ מַקֵּדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ׃וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָֽל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִמַּקֵּדָ֖ה לִבְנָ֑ה וַיִּלָּ֖חֶם עִם־לִבְנָֽה׃וַיִּתֵּן֩ יְהוָ֨ה גַּם־אוֹתָ֜הּ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֘ל וְאֶת־מַלְכָּהּ֒ וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי־חֶ֗רֶב וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר־בָּ֔הּ לֹֽא־הִשְׁאִ֥יר בָּ֖הּ שָׂרִ֑יד וַיַּ֣עַשׂ לְמַלְכָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ׃וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלִּבְנָ֖ה לָכִ֑ישָׁה וַיִּ֣חַן עָלֶ֔יהָ וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ׃וַיִּתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶת־לָכִ֜ישׁ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֗ל וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי־חֶ֔רֶב וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֑הּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה לְלִבְנָֽה׃אָ֣ז עָלָ֗ה הֹרָם֙ מֶ֣לֶךְ גֶּ֔זֶר לַעְזֹ֖ר אֶת־לָכִ֑ישׁ וַיַּכֵּ֤הוּ יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִֽיד׃וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלָּכִ֖ישׁ עֶגְלֹ֑נָה וַיַּחֲנ֣וּ עָלֶ֔יהָ וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃וַֽיִּלְכְּד֜וּהָ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ וַיַּכּ֣וּהָ לְפִי־חֶ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַנֶּ֣פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֔הּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא הֶחֱרִ֑ים כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה לְלָכִֽישׁ׃וַיַּ֣עַל יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָֽל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מֵעֶגְל֖וֹנָה חֶבְר֑וֹנָה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃וַיִּלְכְּד֣וּהָ וַיַּכּֽוּהָ־לְפִי־חֶ֠רֶב וְאֶת־מַלְכָּ֨הּ וְאֶת־כָּל־עָרֶ֜יהָ וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֤פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ֙ לֹֽא־הִשְׁאִ֣יר שָׂרִ֔יד כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה לְעֶגְל֑וֹן וַיַּחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔הּ וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃וַיָּ֧שָׁב יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ דְּבִ֑רָה וַיִּלָּ֖חֶם עָלֶֽיהָ׃וַֽיִּלְכְּדָ֞הּ וְאֶת־מַלְכָּ֤הּ וְאֶת־כָּל־עָרֶ֙יהָ֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת־כָּל־נֶ֣פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְחֶבְר֗וֹן כֵּן־עָשָׂ֤ה לִדְבִ֙רָה֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ וְכַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לְלִבְנָ֖ה וּלְמַלְכָּֽהּ׃וַיַּכֶּ֣ה יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־כָּל־הָאָ֡רֶץ הָהָר֩ וְהַנֶּ֨גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֜ה וְהָאֲשֵׁד֗וֹת וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וְאֵ֤ת כָּל־הַנְּשָׁמָה֙ הֶחֱרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּכֵּ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ וְעַד־עַזָּ֑ה וְאֵ֛ת כָּל־אֶ֥רֶץ גֹּ֖שֶׁן וְעַד־גִּבְעֽוֹן׃וְאֵ֨ת כָּל־הַמְּלָכִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְאֶת־אַרְצָ֔ם לָכַ֥ד יְהוֹשֻׁ֖עַ פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּ֤שָׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

מלחמת הדרום

פרק י' פותח את המלחמות הגדולות של יהושע. לא עוד התמודדות עם עיר אחת, גדולה ומבוצרת ככל שתהיה אלא עם אזור שלם שמתאחד כנגד הפלישה הישראלית. אויבי ישראל כמו תמיד לפני שנערכים לפגיעה בישראל, מנסים להכרית את משתפי הפעולה בתוכם. כך מגיע יהושע להגן על בני בריתו בגבעון ומשם מתגלגלת המלחמה בכל אזור הדרום.

במלחמה זו מגייס יהושע, הרמטכ"ל היהודי, סיוע אווירי מיוחד לטובת פקודות המטכ"ל המיוחדות ליום השבת ומוציא לפועל תוכנית חניכה לקציניו הצעירים.

מלחמה נגד ה"משתפי"ם ולא נגד ישראל!

אדוני צדק מלך ירושלים מאחד קואליציה של מלכי הדרום. בפסוק זה מופיעה בפעם הראשונה המילה "ירושלים" בתנ"ך.

מלך העיר מקבל שם שהוא תואר :"אדוני צדק" מעניין שבספר בראשית מוזכר שיש רק מלך ל: "שלם" ושם שמו ותוארו: "מלכיצדק": "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן"(בראשית יד יח). המדרש( מובא ברש"י בראשית פרק יד יח) מגלה שאותו מלכיצדק הוא שם בנו של נח שמקבל את אברהם לאחר ניצחונו על ארבעת המלכים ומוחל לו על הריגת בני בניו.

העיר ירושלים ממשיכה להיות מרכזית בארץ כנען ולהניף את דגל הצדק. אמנם זו כבר לא אותה מלכות של צדק של שם בנו של נח אבל עדיין האוחז בראשות העיר קורא לעצמו "אדון הצדק". בשם הצדק הכנעני הוא יוצא למסע עונשין לא כנגד הפולשים מערבות מואב אלא דווקא עם ערי הגבעונים שחתמו על הסכם שיתוף פעולה עם הפולשים. הדבר מעיד על נכונות עדותה של רחב מיריחו, עמי הארץ מפחדים מישראל ומעדיפים להילחם עם ערים המוכרות להם בעוון שיתוף פעולה עם ישראל. כמו כן נקודה זו מצביעה על חשיבות ערי הגבעונים בהגנת הארץ מפני הפולש. גוש ערי הגבעונים חולש על הדרך המוליכה מדרום לצפון, דרך גב ההר, הנקראת היום "כביש 60" וכן על הדרך מההר אל השפלה הנקראת היום: "כביש מס' 1" . 

קיום של "גייס חמישי" המשתף פעולה עם האויב בלב הארץ, הוא איום אסטרטגי שמלכי הדרום אינם יכולים לסבול.

פער הגבהים מהגלגל אל גבעון, ממינוס 400 מתחת לפני הים ועד כ700 מטר מעל פני הים הופך את המבצע של יהושע, לקשה ביותר. והכתוב מציין במפורש שמאמץ זה נעשה בלילה אחד בלבד!

יהושע ממשיך את המרדף דרך מורד בית חורון כנראה בגלל היותו צר ומתאים למארב לבורחים(ראש השנה יח.) 

סיוע אווירי מקבל יהושע מעודפי אבני הברד ממכות מצריים, הקב"ה עצר גל של הברד במכת הברד, לפני שניתך על מצריים ובמלחמת מורד בית חורון שיחרר אותם לפגוע בבורחים מערבה מיהושע, תחמושת נוספת מיועדת להיות מופגזת על פי נבואת יחזקאל במלחמת גוג ומגוג.

כמו שרואים בדברי הפרשן בשם חז"ל:

"אשר חשכתי" - אשר מנעתי מלרדת במצרים כמ"ש ויחדלו וכו' לא נתך ארצה (שמות ט) ונשארו תלויים באוויר להיות מוכנים לעת צר להצר לחמשת מלכי האמרי 
כמ"ש וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י)
וליום קרב ומלחמה של גוג כמ"ש ונשפטתי וכו' ואבני אלגביש וכו' (יחזקאל לח) כן דרשו ז"ל.
(מצודת דוד איוב פרק לח פסוק כג)
יש קשר ישיר בין מכות מצריים, כיבוש הארץ והגאולה העתידית. זו מלחמת הקב"ה למען ישראל וגאולתו ולכן התחמושת המוקצבת למלחמה זו מוכנה ומזומנת ונוחתת במועדים שונים לאורך ההיסטוריה.

"... כיום תמים - וכמה?
א"ר יהושע בן לוי: עשרים וארבעה [שעי], אזיל שית וקם שית, אזיל שית וקם שית, כולה מלתא כיום תמים;
ר' אלעזר אמר: שלשים ושית, אזיל שית וקם תריסר, אזיל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים;
רבי שמואל בר נחמני אמר: ארבעים ושמונה, אזיל שית וקם תריסר, אזיל שית וקם עשרים וארבעה, [שנאמר]: ולא אץ לבוא כיום תמים, מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה]"
(עבודה זרה כה.)

רבי יהושע בן לוי מפרש, כי בסך הכול השמש עמד במקומו "יום תמים" - 12 שעות. וכך הוא מפרש את הפסוק: "ויעמד בחצי השמים":

השמש נע 6 שעות, מזריחה ועד לחצי השמים, ונעצר. בחצי השמים נעצר השמש ל-6 שעות. אחרי 6 שעות המשיך השמש לנוע למערב. מסלול זה נמשך כרגיל, 6 שעות. ושוב, בהגיע השמש לצד מערב, נעצר ל-6 שעות נוספות, בהתאם לפסוק "ולא אץ לבוא", לא מיהר לשקוע, ואחר כך שקע. לפי הפירוש הזה של רבי יהושע בן לוי, נמשך היום הזה 24 שעות במקום 12 שעות של יום רגיל.

רבי יהושע מבין את הנס כפשוטו: יהושע עצר את השמש ואת הירח במקומם, כדי להספיק לסיים את הקרב. הפירוש לפסוק הוא פירוש צבאי: יהושע רצה לסיים את המלחמה לפני הלילה, כדי שחיילי האמורי לא יוכלו לברוח בחסות החשכה. 

מדוע דווקא השמש בעיר גבעון ואילו הירח בעמק אילון?

כשנוסעים משעות הצהריים מירושלים לת"א צריך משקפי שמש, הרדיפה ממזרח אל המערב גורמת לרודף להסתנוור מהשמש שבמערב ובדמדומי הערב הבורח יכול להסתתר. לכן מבקש יהושע שהשמש תישאר במזרח ותאיר את דרך הבריחה במערב, והירח יחזיר את אורו אל עמק איילון שהוא ממערב למקום המלחמה ומשמש את הבורחים למחבוא.


לכן הציור שמתאר את השמש משמאלו של יהושע ואת הירח מימינו, אינו מתאים לתיאורים הגיאוגרפיים שמניחים את המזרח בימין ואת המערב בשמאל...

מלחמה בשבת?

את אבני האלגביש הוריד הקב"ה אבל את עצירת השמש והירח יזם יהושע, מדוע?

כשבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת, 
וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת... מה עשה יהושע? 
פשט את ידו לאור השמש ולאור הירח, והזכיר עליהם את השם, ועמד כל אחד ואחד במקומו שישה ושלושים שעות, עד מוצאי שבת... 
וראו כל מלכי ארץ ותמהו, שלא היה כמוהו מיום שנברא העולם, שנאמר "ולא היה כיום ההוא"
(פרקי דר' אליעזר נא)

יהושע חשש ממלחמה בשבת כמו ביריחו, אולי בגלל שבסיומה של מלחמת השבת ההיא נכשלנו בחטא עכן... אבל את ההיתר להילחם בשבת לומדים מהפסוק העוסק במצור על עיר:

תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו - אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: (דברים כ)עד רדתה - אפילו בשבת. 
(שבת יט.)

מדוע במצור על יריחו החליט יהושע כי השבת נדחית ואילו במלחמת הדרום החשש מכניסת השבת מביא את יהושע לגזור על השמש והירח לעצור את מהלכן עד צאת השבת?

יתכן והדרש: "עד רדתה" מתאים למלחמה שעדיין לא הוכרעה כמו המצור על יריחו, ולכן שבת לא תעצור את המצור או את המלחמה בעיצומה. אבל מלחמת מורד בית חורון הוכרעה כבר, יהושע רק רוצה לזנב בבורחים, לנצל את שעות האור לגרום לאויב עוד אבדות. במקרה זה כנראה ישראל יעמדו מלרדוף כדי לא לחלל את השבת על כן יהושע דוחה את השבת.

ספר הישר - מורשת הקרב מהאבות

"וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר "- מאי ספר הישר?
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנא': (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים. 
והיכא רמיזא? (בראשית מח) וזרעו יהיה מלא הגוים, 
[אימתי יהיה מלא הגוים]? בשעה שעמדה לו חמה ליהושע.
(עבודה זרה כה.)

יהושע הוא המשך תורת הלחימה מהאבות –מאותו ספר קרבות עתיק הנקרא ספר הישר. ספר בראשית, ספרן של הישרים, אבות האומה. ישרותן של האבות מלמדת את יהושע את ערך הדבקות במשימה, עד יקום גוי אויביו, כדי להשלים את המשימה יש לדחות אפילו את השבת ואפילו באמצעים מרחיקי לכת כמו "שמש בגבעון דום".

ומה עם טוהר הנשק? כיצד מחנכים דור של קצינים על שימוש נכון בכוח?

ליהושע יש משימה ליצור רוח לחימה בעם שפונק 40 שנה במדבר בתנאי מעבדה עם מיזוג אוויר של ענני הכבוד, שתייה קרה מבארה של מרים וארוחות טריות מידי יום. לכן יהושע אוטם את מערת המלכים וחוזר אליה יחד עם קציניו ומצווה עליהם: קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת-רַגְלֵיכֶם עַל-צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כדי לחנך אותם שהם הריבוניים בארץ החדשה עליהם לא לחשוש מעטרת המלכות שבצוואר המלכים אלא לדרוך ולרמוס את מלכי כנען המושחתים ולכן יש להוציא להורג את מלכי ערי הדרום ואת גוויותיהם לתלות עד הערב, זהו הקוד הערכי שמחנך יהושע השאוב עוד ממורשת הקרב של האבות הישרים.

על תליית המלכים והורדתם אומרים הפרשנים:

ועל דרך הפשט יאמר כי יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו, אעפ"כ לא תלין נבלתו על העץ, 
כי הארור מכל האדם והמקולל בהם הוא התלוי, אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה.
(רמב"ן דברים כא כב)
ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת האלהים בארץ הקדושה, כי שם צוה את הברכה חיים עד העולם. ולכן צוה יהושע ויורידום מעל העצים (יהושע י כז). 
ונסמכה זו הפרשה בעבור המלחמה, כי בתחלה כי תצא. והנה גבעון יוכיח, כי משפט לא תלין איננו לכבוד המת רק לכבוד הארץ, כי משפט הכנענים והישראלים איננו שווה.
(אבן עזרא דברים כא כג)

הורדת המת התלוי היא לכבוד ארץ ישראל הקדושה, ארץ של חיים וקדושה ולא של טומאה ומוות.

לאחר כל מסע הכיבוש הדרומי חוזר יהושע אל מחנה הקליטה בארץ החדשה, לגלגל. את החזרה אל המחנה הראשוני נראה גם בהמשך במלחמת הצפון דבר שמסביר כמה קשה לחדור ולהתיישב במרכז הארץ בגב ההר וקשיי הקליטה בארץ מחזירים את יהושע שוב ושוב אל מחנה המעבר בגלגל.

לסיכום המלחמה הדרומית אנו לומדים כי, יהושע הפנים לקחים ממלחמות האבות הישרים, ממלחמת יריחו שנאלץ לסיימה ואפילו בשבת. פותח בחינוך קציניו ברוח אגרסיבית החותרת למגע ולהכרעה כנגד מלכי כנען ואומר לאו מוחלט להשלמה והכלה של ריבונות זרה בא"י גם לא כתלוי על החבל...

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך