מבנה פרק ט"ו
הקדמה: הפרשות בפרק ט"ו
בפרקנו ארבעה נושאים:
- שמיטת כספים (א-ו),
- מצות הצדקה ואיסור הימנעות מהלואה (ז-יא),
- הענקה לעבד עברי (יב-יח),
- דיני בכור בהמה טהורה (יט-כג).
יש לשאול: מדוע הצמידה התורה נושאים אלו?
א. הקשר בין שלוש הפרשות הראשונות
הקשר בין הפרשה השניה לפרשה הראשונה ברור: בשתי הפרשות מדובר על השנה השביעית: בפרשה הראשונה מצוה התורה לשמט את החובות בשנה השביעית, ובפרשה השניה מזהירה התורה שלא להימנע מלהלוות לפני השנה השביעית.
גם הקשר בין הפרשה השלישית לפרשה השניה די ברור: גם בפרשה השלישית מדובר על השנה השביעית. אמנם לא השנה השביעית הקבועה לכל עם ישראל, אלא השנה השביעית של העבד העברי שנמכר, שבה הוא יוצא לחופשי.
עוד יש לציין ששלש הפרשות הללו שעוסקות בשנה השביעית אינן עוסקות באיסורי עבודת האדמה, שבכך עסקה התורה בפרשת משפטים (שמות כג, י-יא) ובפרשת בהר (ויקרא כה, א-ו), אלא בחיובים הממוניים שבין אדם לחברו הנוגעים לשנה השביעית.
ב. הסבר הספורנו למיקום פרשת הבכור
יש לשאול: מה הקשר בין הפרשה הרביעית, העוסקת בדיני בכור בהמה טהורה, שהוא קדוש ואסור לעבוד בו, והוא נאכל בירושלים, לפרשה השלישית, שעוסקת בדיני עבד עברי?
כתב הספורנו (בפסוק יט):
כל הבכור - אחר שבאר מיני חסד בתבואה, והוא מעשר עני, ובמעות, והוא שמיטת כספים והצדקה, ובשאר הקנינים, בהענקת עבד עברי, באר מצוות אשר בהן הודאה לא-ל יתעלה. והן: מתן הבכורות, הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו המקנה לנו, וחג המצות, להודות על הגאולה בזבח הפסח ובמצות ועל האביב בעומר התנופה, וחג השבועות להודות על שבועות חקות קציר ששמר לנו, וחג האסיף להודות על האסיף, ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון, כאמרו: 'ולא יראה את פני ד' ריקם' (טז, טז).
לפי הספורנו אכן נראה שאין קשר בין פרשת הבכור לפרשות הקודמות, אלא כאן מתחילה מערכת חדשה של מצוות שבין אדם למקום: החובה להביא לד' קרבנות מסוגים שונים: בכור, וקרבנות הרגלים.
עוד הסביר הספורנו שגם הפרשה האחרונה של פרק י"ד, פרשת ביעור מעשרות (כח-כט), שייכת למערכת המצוות של שלש הפרשות הראשונות של פרק ט"ו: גם היא עוסקת בחיוב מתנות לעניים! אלא שהיא עוסקת בחיוב מתנות מהצומח, ואילו שתי הפרשות הראשונות של פרק ט"ו עוסקות בעניני כספים, והפרשה השלישית של פרק ט"ו מחייבת להעניק גם מהצומח וגם מהחי (יד).
לפי הספורנו נראה שפרק ט"ו היה צריך לפתוח שני פסוקים קודם, ולהסתיים לפני פרשת הבכור.
ג. הסבר החזקוני למיקום פרשת הבכור
כעין דברי הספורנו לגבי הקשר בין פרשת הבכור לפרשות הרגלים, כתב גם החזקוני (טז, ו): "לפי שהזכיר הבכור הנאכל במקדש, הזכיר אחריו הפסח, הנאכל גם במקדש, ולפי שהזכיר הפסח, הזכיר אחריו החג השני, ואחריו גם השלישי".
אבל החזקוני (טו, יט) גם הצביע על קשר בין פרשת הבכור לפרשה שלפניה - פרשת עבד עברי: "כל הבכור - סמכו כאן על ידי שדבר למעלה בדין עבד עברי, וכאן: 'לא תעבד בבכֹר שורך'".
דברי החזקוני נראים סתומים: מה הקשר בין פרשת עבד עברי לאיסור עבודה בבכור?
הסביר ב"דעת מקרא" (סיכום לטו, יט-כג): "למעלה דבר בדין עבד עברי, שמסיים עבודתו בתום שש שנים ויוצא לחירות, שלא לעבוד עוד, ובפרשה הזאת מדבר בבכור, שנאמר בו: 'לא תעבֹד בבכֹר שורך'".
ד. הסבר "דעת מקרא" למיקום פרשת הבכור
הסבר נוסף לסמיכות פרשת הבכור לפרשת עבד עברי הסביר ב"דעת מקרא" (סיכום לטז, א-ח):
למה נסמכה פרשת פסח לפרשת בכור בהמה, ופרשת בכור בהמה לפרשת עבד עברי?
אלא קדושת בכור בהמה נתחדשה בגאולת מצרים, שיצאו מעבדות לחירות, כמו שנאמר: 'כי לי כל בכור, ביום הכֹתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל, מאדם עד בהמה, לי יהיו, אני ד'' (במדבר ג, יג)".
יש לציין שהתורה מדגישה בפרשת עבד עברי: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויפדך ד' אלקיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום (טו, כו).
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושוב נוכל לקיים את כל המצוות ולהקריב את כל הקרבנות.