תנ"ך על הפרק - במדבר כג - "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר כג

140 / 929
היום

הפרק

בלעם מברך את ישראל פעמיים

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗קלך־לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"

הקדמה

בנבואות בלעם מופיעים דברי שבח נפלאים על עם ישראל, עד כדי כך שבכל בוקר, בתחילת התפילה אנו אומרים פסוק מדברי בלעם: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (כד, ה).

על הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (כג, כד), כתב רש"י: "כשהן עומדין משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא את שמע, ולהניח תפילין".

רש"י הזכיר כאן שלש מצוות: ללבוש טלית, לקרוא את שמע, ולהניח תפילין. אבל נשאלת השאלה: מדוע הקדים רש"י את קריאת שמע להנחת תפילין? והרי אמרו חז"ל במסכת ברכות (יד ע"ב): "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו"! והסבירו התוספות (שם) שהוא קורא "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפת בין עיניך", והוא אינו מקיים זאת.

עולה מהדברים שלא טוב לקרוא קריאת שמע בלא תפילין, וכך נוהגים כל ישראל, שקודם מניחים תפילין, ורק אחר כך קוראים את שמע!

על שאלה זו ענו המפרשים מספר תשובות, ומהן ניתן ללמוד גם על מעלתה של מצות התפילין, וגם על היחס הכללי למצוות.

א. פירוש ה"באר בשדה"

כתב ה"באר בשדה": "כשהם עומדים משנתם מיד בעמוד השחר מבלי איחור, כדי לחטוף את המצוות, והחטיפה היינו המהירות, להיותו מעוטף בציצית מיד בהאיר היום, וכן לקרוא קריאת שמע כותיקין ממהר לקום, ועל שתים אלו אמר: 'הן עם כלביא יקום'.

ומה שכתוב 'וכארי יתנשא' היינו להניח תפילין, דכתיב גבייהו: 'וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך', וזה הטעם שהקדים קריאת שמע לתפילין".

כלומר: אף על פי שצריך להניח תפילין לפני קריאת שמע, רש"י איחר את מצות התפילין, כדי להסביר היכן הדברים רמוזים בפסוק: "וכארי יתנשא" - אלו תפילין. כיון שהתפילין מציינים את ההתנשאות, דהיינו את רוממות ישראל על העמים, ואת פחד העמים מפני ישראל. והפסוק לא כתב את המצוות כסדר קיומן, אלא רצה להדגיש את רוממות התפילין באחרונה.

מקור דברי ה"באר בשדה" הוא בגמרא במסכת ברכות דף ו ע"א, שם נאמר:

אמר ר' אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק: מנין שהקב"ה מניח תפילין?
שנאמר: 'נשבע ד' בימינו ובזרוע עוזו' (ישעיהו סב, ח).
בימינו - זו תורה, שנאמר: 'מימינו אש דת למו' (דברים לג, ב),
'ובזרוע עוזו' - אלו תפילין, שנאמר: 'ד' עוז לעמו יתן' (תהלים כט, יא).
ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? שנאמר: 'וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח, י), ותניא ר' אליעזר הגדול אומר: 'אלו תפילין שבראש'.

מגמרא זו למדנו כמה חשובה מצות הנחת תפילין, שיש בה כדי להפיל יראה על כל אויבינו!

ב. פירוש הרב אליהו וה"שאר ישוב"

הסבר אחר כתב הרב מרדכי אליהו, שהכוונה לקריאת שמע שעל סדר הקרבנות, שבה לא צריך להניח תפילין ("קול צופיך" 271).

מדוע בקריאת שמע שעל סדר הקרבנות לא צריך להניח תפילין?

יש נוהגים שבקריאת שמע שעל סדר הקרבנות אומרים רק את הפסוק הראשון של קריאת שמע, שהוא 'שמע ישראל' בלבד, ולא את כל הפרשה הראשונה, ואז אין את הבעיה שאדם הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו.

מדוע? כיון שהסבירו התוספות (שם במסכת ברכות) שהסיבה שהקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו היא שהוא קורא "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפת בין עיניך", והוא אינו מקיים זאת. אבל אם הוא אומר רק את הפסוק הראשון, ואינו אומר את המשך הפרשה, אין בעיה.

כעין זה כתב בספר "שאר ישוב": "מה שכתב רש"י 'לקרוא את שמע', היינו הפסוק הראשון של קריאת שמע, שהוא 'שמע ישראל' בלבד, וזה אין שייך לתפילין, שהוא רק קבלת עול מלכות שמים (ברכות יג), לקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות".

אבל הוסיף ה"שאר ישוב" ושאל: "לפי זה למה לא קדם קריאת שמע גם לציצית"?

וענה: "שלא יהיה ערום מן המצוה אפילו רגע". כלומר: מיד כאשר אדם קם בבוקר, הוא לובש ציצית, כדי שהוא לא יהיה רגע אחד בלא מצוה!

מתירוץ זה למדנו כמה עלינו להיות דבקים במצוות, ומיד בקומנו מהשינה עלינו להזדרז ולחטוף את המצוות שאפשר לקיים.

ג. פירוש "ובחרת בחיים"

בספר "ובחרת בחיים" לר' חיים פלאג'י גם כן שאל על רש"י והאריך בזה, וכתב בסוף דבריו: "משום דקריאת שמע תדירה, דשבת ולילה לאו זמן תפילין".

כלומר: אף על פי שביום שבו מניחים תפילין, הנחת תפילין קודמת לקריאת שמע, מכל מקום העדיף רש"י להקדים את ציצית וקריאת שמע שנוהגות בכל יום, לתפילין שאינן נוהגות בשבתות ובחגים.

מדוע באמת אין מניחים תפילין בשבתות ובחגים?

מקור ההלכה מופיע בגמרא במסכת עירובין (דף צו ע"א): "רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים - תלמוד לומר: 'והיה לך לאות על ידך' (שמות יג) - מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות"!

כלומר ששמירת השבת והחגים היא עצמה אות שאנו מאמינים בד' ומקיימים מצוותיו, ואין צריך באותם ימים לאות התפילין.

רבנו בחיי הרחיב בענין האות שבתפילין ובשבת וכתב:

שלש מצוות בתורה הן שנקראו 'אות', ואלו הן: מילה, שבת, תפילין. ושלשתן עדות ואות על היחוד והאמונה, ואין ראוי לכל אחד מישראל לעמוד זולת השתים מהן, כי כיון כל דבר על פי שנים עדים, ועל זה יצטרך שילכו שני עדים עמו, ולפיכך חייב אדם להזהר במצות תפילין, ואז יהיו שני עדיו נמצאים עמו, והם מילה ותפילין, לא יסורו ממנו. וכאותו שנשתבח בהן אותו חכם: 'מימי לא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין'. וביום שבת, שהוא פטור מתפילין, מילה ושבת נמצאת בו, מלמד שכל הזהיר במצות תפילין אין שני עדיו זזין ממנו לעולם לא בחול ולא בשבת.
(בראשית יז, כד)

ד. פירוש נוסף

עוד תירצו שרש"י נקט כסדר זה, כיון שכבר מגיל חינוך, לפני גיל בר מצוה, מקיימים את מצוות ציצית וקריאת שמע, ואילו את מצות התפילין מקיימים רק מגיל בר מצוה (שו"ע או"ח לז, ג)!

מדוע באמת לא נוהגים להניח תפילין אלא רק מגיל בר מצוה, או חודש סמוך לו?

הדבר נובע מחמת חשיבות התפילין וקדושתם, שיש בהם פרשיות של תורה, ולכן אסור לדבר בהם דברים בטלים ולנהוג בהם קלות ראש, ורק כאשר האדם גדול הוא יכול יותר להיזהר להתנהג בכובד ראש ולהימנע מדברים בטלים (משנה ברורה שם סק"ז).

סיכום

למדנו על חשיבות מצות הנחת תפילין, שיש בה כדי להפיל יראה על כל אויבינו, ושהיא אות ועדות על אמונתנו בד', ולכן אין מניחים אותם בשבתות ובימים טובים, ואסור לדבר בהם דברים בטלים ולנהוג בהם קלות ראש.

עוד למדנו שעלינו להיות דבקים במצוות, ומיד בקומנו מהשינה עלינו להזדרז ולחטוף את המצוות שאפשר לקיים.

יהי רצון שכל עם ישראל יהיה דבק במצוות, וידע להיזהר בקדושת התפילין שלא לדבר בהם דברים בטלים, ומתוך כך יפול פחדנו על כל העמים, והם לא יעזו להציק לנו, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך