תנ"ך על הפרק - בראשית א - מעשה בראשית / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית א

1 / 929
היום

הפרק

בריאת העולם

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כָּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

מעשה בראשית

למדנו בדברי חז"ל כי אין דורשין במעשה בראשית בשניים (ראה חגיגה ב:), כיוון שכל מה ששייך לגילויים הא-להיים שקדמו להופעת האדם הוא למעלה מהשגתנו ונכלל באותם רזי תורה שרק יחידי סגולה יכולים להשיגם, לאחר שזכו לגדלות בתורה ובמעלות הקדושה.

דברים אלו, שמסרו לנו חז"ל, נראים קרובים לפשט הכתובים כאשר אנו מבחינים עד כמה קיצרה התורה בתיאור הנפלאות והגבורה העצומה הכרוכים במעשה הבריאה ובפרטיו המרובים, ובפרט בפלא הגדול של בריאת יש מאין, שהבריאה כולה מיוסדת עליו ויחד עם זאת הוא רחוק מהשגתנו. עם זאת, עלינו להתבונן במה שהורשינו, ולנסות לחקור אחר מטרת התורה באותו טפח שחשפה בפנינו בכל זאת בספרה את מעשה בראשית.

בתיאור מעשה בראשית בולטות כמה נקודות שהתורה רושמת בתוכנו על־מנת שניקח אותן כצידה לדרך בהמשך לימוד התורה ובקיומה:

ראשית: בפסוקי מעשה בראשית מובלטת מאוד היכולת האין־סופית של הבורא אשר ברא בדברו שמים וארץ ולא ייבצר ממנו מאומה. שכל רצון ומחשבה מצדו מתקיימים בהכרח ולא יעלה על הדעת שיהיה בו שינוי או ביטול. יכולת אדירה זו מודגשת באמצעות הקשר ההדוק, המופיע ברוב מעשה בראשית, בין "ויאמר א-להים" ל"ויהי כן". ללמדנו שאמירתו של הקב"ה כמוה כעשייה (ראה שבת קיט:).

חשוב, על־כן, להבחין בזמן קריאת הדברים בגודל היכולת הא-להית, המתגלה בכל מעשה הבריאה.

שנית: בסיום כל מעשה מיוחד בבריאה קובעת התורה שהוא טוב ועל־כן נקבע לקיום בעיני ד'. קביעה זו שבה ומופיעה בסיום מעשה הבריאה, כדי להעיד שאין לה יוצא מן הכלל: "וַיַּ֤רְא אֱ-לֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד"(בראשית א לא).

נמצאנו למדים שאל היכולת העצומה הפותחת את הבריאה נלווה הרצון הטוב, שטובו מתאים בעצמתו לגבורה וליכולת האין־סופית המתגלה בכל מעשה הבריאה.

שתי נקודות אלו ילוו אותנו בלימוד התורה כולה: מחד, עלינו לדעת כמה גדול הבוחר בישראל והמצווה אותנו בכל מצוותיו, וכמה גבורה ועצמה יש הן בבחירה והן בציווי, שאין כח בעולם שיוכל להתנגד להם או למנוע את הופעתם; מאידך, כמה טובה גדולה מתגלה מתוך כך בתורה, ומתוכה - לישראל ולעולם כולו. לא לחינם אמרו חז"ל בסוף פרקי אבות: "אין טוב אלא תורה"(אבות ו ג), ובמקום אחר אמרו: "תורה מפי הגבורה ניתנה"(שבת פח: ועוד).

נקודה שלישית, החשובה כמעט כמו שתי הנקודות הראשונות, היא סדר מעשה הבריאה, כשמעשי בראשית נבראים בימים שונים ומתוך השתלשלות שבה צומח כל נדבך מתוך זה שקדם לו ומוסיף עליו. מתוך סדר ההשתלשלות הזה עלינו ללמוד לפתח מבט על כל מהלך התורה, הכולל את בחירת ישראל ואת הייעודים הצפויים לנו לעתיד לבוא, שיש בו משום התפתחות הדרגתית ולא הוויה מוגמרת המופיעה בבת־אחת.

לאור ההבחנה הקודמת ביחס לגבורה הא-להית, עולה הצורך לברר כי ההשתלשלות וההופעה המדורגת אינן מצביעות על חולשה חס ושלום במעשה ד', אלא מהוות מענה לצורך החיוני של הנבראים לקלוט את הגילויים הא-להיים לפי יכולתם.

כך נוכל להבין את הצורך בשלושת האבות, בירידה למצרים, בנדידה במדבר ארבעים שנה ובהשתלשלות הדורות הבאים עד ימינו אנו ועד בכלל; בכל אלו הולכת הפעולה הא-להית ומשתלשלת על פי כושר קיבולנו ויכולת קליטתנו. אם־כן, בוודאי אין להעלות על הדעת שהדרגתיות זו יש בה משום עצירה או מניעה של המגמה הכללית ההולכת כסדרה מראש ועד סוף.

נקודה רביעית מתגלה כבר בתחילת מעשה בראשית, כשאנו מבחינים בכוחות או בנבראים שאינם מתאימים לגמרי למגמה הכללית של הטובה המלאה, אף־על־פי שיש בהם צורך. מתוך כך מתברר הצורך בפעולה נחרצת של בירור והבדלה בין אור לחושך, בין טוב לרע ובין קודש לחול. גם הבחנה זו תלווה אותנו בהמשך לימודנו, הן בסיפורי התורה והן במצוותיה.

נקודה חמישית: כל מעשי בראשית נבראים ומתקיימים בתוקף החוק הא-להי, ללא אפשרות של שינוי ובחירה, עד להופעת האדם - הנברא בצלם ובדמות על־מנת להדמות לבורא, הבוחר בטוב ומואס ברע מתוך עצמותו ולא מתוך הכרח. רק האדם הוא המיועד לפקח על קיומה ושכלולה של הבריאה כולה, על כל מורכבותה.

עובדה זו ניכרת מתוך סדר הבריאה המתואר בפסוקים, שבו מתפתחים מעשי כל אחד מימי הבריאה מתוך מעשי היום שקדם לו, וכך מלמדת בריאת האדם - שנברא ביום השישי - על מקומו ואחריותו כלפי מעשי כל הימים שקדמו לו. ננסה לעמוד על כך מתוך התיאור המובא בפסוקים:

נוכל לומר כי האור הוא תחילת ההופעה, כאשר ההבדלה בין האור ובין החושך משמשת כרקע להבדלה בין השמים ובין הארץ. הבדלה זו, שמטרתה לאפשר לארץ להוציא את כוחותיה מבלי להתבטל לעומת השמים, היא המכינה את הוצאת פירות הארץ ביום השלישי. אותם פירות זקוקים להארת כוחות השמים, המקרינים על־פי יכולת הקליטה המתחלקת לחלקים: המאור הגדול לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה.

מתוך כך אנו באים אל בריאת היצורים שיתקיימו מאותם פירות וצמחים ויפתחו את החיים ממדרגת הצומח, שבה הופיעו חיים סמויים וחסרי תנועה, אל מדרגת החי, שבה מופיעים חיים מלאי תנועה ורגש המרחפים במרומים וחותרים במצולות ים. בהמשך נגיע אל בריות היבשה, שחייהן מפותחים יותר הן מצד קיומו של עולם רגשי והן מצד תופעות כמו מבנה משפחתי, טיפול בצאצאים ועוד תכונות רבות הקרובות אל מדרגת ההכרה האנושית [נאמנות בכלב, צניעות בחתול, שמירת נאמנות זוגית ביונים, זריזות בנמלה וכיוצא באלו (עירובין ק:)].

בסיכום מעשה בראשית נדרש כח מאחד שיפקח על שמירת האיזון בין הכחות השונים, הן לטובת עצם קיומם והן למען הגשמת המטרה הא-להית הכוללת של הנחלת הטוב במציאות ועילויו של מעשה בראשית מדרגה לדרגה, בדרך שהתווה לו הבורא.

לשם כך נברא האדם, שמחד גיסא קשור בבריאתו עם כל מרכיבי הבריאה הקודמים, ועל־כן מוטלת עליו האחריות לדאוג לקיומם, שהוא גם קיומו; ומאידך גיסא הוא מחונן בהכרה ובתבונה המכשירה אותו לדעת אלוקים ולהליכה בדרכיו.

בסיום מעשה בראשית, בתחילת הפרק הבא, באה החותמת הא-להית, המאחדת את כל הבריאה לשלמות אחת ומוסיפה בה את הקדושה ואת הברכה. חותמת זו מבטיחה לנו כי יהיה אשר יהיה - עתידו של העולם לקדושה ולהתעלות מובטח מראש, וביום השבת שלנו כבר הונח השורש ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.


פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך